בעזרת דמיון מודרך נחדש את הקשר עם הילד שבנו, נעבור על שלבים משמעותיים בחיינו, נלמד לעבד חוויות פגיעה ונקבל כלים לדיאלוג נמשך, לאורך חיינו מעתה, עם הילד שבנו.
נשתמש בגוף ככלי עיבוד ובתנועה כשפה, בליווי הרבה מוזיקה.
נלמד איך לתת מענה לצרכים שנוצרו כתוצאה מפגיעה, מבלי לשמר או להגדיל את הפגיעה ולהתמודד עם "קשיי הגמילה" מדפוסים שניהלו אותנו.
כל אדם נמס לנוכחות תינוק, אפילו הקשוח בניינו.
באופן טבעי, ילדים מלאים בתחושת "פליאה" מכאן חיים את הרגע, אופטימיים, תמימים, ייחודיים ואוהבים.
כל אחד מאיתנו חווה דיכוי בתחושת ה"פליאה", ללא כל כוונת פגיעה, הורינו, ניסו למנוע מאיתנו, כאב, פחד, עלבון, בושה, כך נוצר הדיכוי אשר יצר פגיעה.
ילד מטבעו יפרש כל פעולה שתיפגע בו כ"אני לא בסדר".
בשלב זה יתחיל תהליך של נטישת הילד הפגוע , מתוך ניסיון לאמץ אני מזויף שישרת אותנו טוב יותר מה"אני לא בסדר" שנוצר.